תמיד כשמגיע יום השואה, יום זכרון או כשעדים לאסון כלשהו, פתאום מקבלים פרופורציות אחרות.
אני באופן אישי ביום השואה, חשה בושה. בושה שאני מעזה לחשוב שקשה לי ועל ה"צרות הקטנות" עליהן אני מקטרת. כשאני משווה עצמי לאחרים, תמיד אוכל למצוא כאלו שבעיני להם קשה יותר.
ובדיוק השבוע הזמינה אותי אמא לתינוקת, שאמרה לי בנימת התנצלות: אני בטוחה שיש אמהות שיותר קשה להן מאשר לי.
חשוב להבין שקושי זה לא דבר שניתן לכמת. לא משנה באילו נסיבות, ומה הרקע, כשקשה - אז קשה! וממש לא נכון להשוות את עצמינו לאחרים. זה בסדר להרגיש שקשה לנו. זה לגמרי אנושי. ואם אפשר לקבל עזרה, משהו שיקל על הקושי שלנו, אין שום סיבה בעולם להמנע מזה.