השבוע הרציתי בנושא של "ויסות חושי" במסגרת מעגל אמהות בחופשת לידה.
בהגיעי לשם חזרתי 4 שנים אחורה. עת הגעתי עם בתי בכורתי לפגישה של מעגל אמהות. מטרת המעגל הייתה לתמוך ולהעצים אמהות שכמותי.
מה שקרה בפועל הוא, שבתי הייתה אז בעיכוב התפתחותי ומתחת לאחוזוני מדדי הגדילה. כל מה שאני ראיתי זה תינוקות אחרים בני גילה. כולם במשקל תואם גיל. כולם במצב התפתחותי תקין. כולם אוכלים כבר מוצקים בזמן שהיא עדיין רק יונקת. כולם ישנים היטב במהלך היום והלילה בעוד שהיא לא מצליחה לישון ברצף של מעל 30 דקות.
ברחתי משם הבייתה ובכיתי את נשמתי. מעולם לא חזרתי לאותו מעגל, או מעגל אמהות אחר. (רק על מנת להשלים את הסיפור, הסוף טוב. היום היא בת 4.5. מפותחת להפליא, אחוזון גדילה תקין, אוהבת לאכול ואפילו אוכל שנחשב בריא וגם מאד אוהבת לישון)
ועכשיו נחזור להרצאה שלי... כמטפלת בילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, פגשתי מגוון רחב של ילדים. מעולם לא פגשתי ילד שהוא "כמו" ילד אחר. גם אם מקור הקושי שלהם היה זהה ואפילו מאפייני הקושי, הם היו שני ילדים שונים לחלוטין. ולפיכך גם צוידו בתוכנית טיפולים שונה לחלוטין. ואפילו אם צוידו בתוכנית טיפולים דומה, קצב ההתפתחות שלהם היה שונה. השינוי שחל בהם היה שונה.
ועם המסר הזה הגעתי להרצאה. אמנם כולנו בני אדם, אבל אין אדם אחד זהה לאחר. אמנם המח ומערכת העצבים המרכזית שלנו זהה מבחינה אנטומית ופיזיולוגית, אך ההתפתחות שלה וביטוייה שונים לחלוטין מאדם לאדם. לכל אחד קצב התפתחות משלו וכיווני התפתחות משלו.
כמובן שלא רק על זה נסובה ההרצאה. העברתי עוד הרבה מסרים חשובים. אבל על כך בפוסטים הבאים.
