גם אבא זקוק לתמיכה

על צג הטלפון מופיע מספר שאיני מכירה. "הלו?" אני עונה בציפיה לשמוע קול של אמא לתינוק.

"שלום" נשמע קול גברי. "שירי?"

"נכון" אני עונה מעט מופתעת. כנראה מישהו שרוצה ליווי עבור בת זוגו - כך חשבתי.

במהלך השיחה הוא הבהיר שהוא רוצה להפגש איתי לבד. הוא העדיף שניפגש בגינה בקירבת ביתו. אשתו כל היום בבית, בחופשת לידה. והוא רוצה לשוחח איתי בארבע עיניים. כך הסביר.

נפגשנו.

לי זו הייתה פעם ראשונה של פגישה לבד עם האב. עד היום פנו אלי רק נשים. יצא שגם נפגשתי ושוחחתי עם האבא, אך זה תמיד היה ביחד עם בת הזוג. רוב האבות דיברו על הקושי, אך הפוקוס היה בעיקר על האמא, ואם כבר, הם שוחחו על הקושי שלה או הקושי המשותף.

התחלנו לשוחח.

תחילה הוא סיפר עד כמה הוא שמח להיות אבא, ושהוא מאד חיכה לזה. מהר מאד עבר לתאר את המציאות אליה הוא נקלע מאז הלידה (לפני ארבעה חודשים, אגב). מציאות שקשה לו. הוא בעיקר דיבר. אני בעיקר הקשבתי. ככל שהמשיך לדבר, ראיתי עד כמה הוא נסער.

הוא ציין שלמעט אישתו, אין אף אדם בחייו אותו הוא מרגיש נח לשתף בצורה כנה ואמיתית. אדם שיזדהה עם מה שעובר עליו. עם חבריו ובני משפחתו השיחות שטחיות. משפחתו מצפה ממנו להיות מאושר ולהנות מחוויית האבהות. ואילו חבריו חלקם כך וחלקם בעיקר מקטרים על בת הזוג, ועל כך שנלקח מהם החופש לו הם היו רגילים, ומסבירים לו שכשהילדים יגדלו, יהיה יותר קל. אבל הוא מרגיש שאין בינהם ממש הקשבה למה שיושב לו על הלב. אשתו כרגע במצב שלא מאפשר לה להכיל אותו. מה גם שהוא לא רוצה להעיק עליה.

את הפגישה קבענו לשעתיים. אך כעבור שעה הוא חש מוצף רגשית וביקש לסיים. אמר שהוא חש הקלה שפרק את המחשבות שהטרידו אותו ולא נתנו לו מנוח, והשיחה איתי עזרה לו לעשות סדר במחשבות, ותוך כדי שיחה הוא כבר קיבל כמה תובנות. עצם ההקשבה שלי, כבר חיזקה אותו.

הודיתי לו וחיזקתי אותו על הכנות ועל האומץ לחשוף את הקושי שהוא עובר. כמובן שהזמנתי אותו לפנות אלי כל פעם שיחוש צורך.

מאז אני חושבת עליו הרבה. עליו ועל שאר האבות.

נכון שרובם חוזרים לשגרת יומם לאחר הולדת תינוקם, מהר יותר מאשר נשיהם. נכון שרובם נמצאים מחוץ לבית רוב היום. אבל גם הם עוברים תהליך חדש. תהליך של הסתגלות. הכל סביבם משתנה. גם להם לפעמים הקרקע נשמטת תחת רגליהם. גם הם עלולים לעבור משבר.

אבות יקרים, אני כאן גם בשבילכם. תנו לי לעזור לכם.