כמה פעמים שמעתן את המשפט הזה? כמה פעמים העזתן לקטר או לשתף בקושי שלכן וזו התגובה שקיבלתן?
באוזניי זוהי אחת התגובות היותר מרגיזות. בתחרות התגובה המרגיזה היא נמצאת קצת אחרי "את מתלוננת? בזמני לא הייתה מכונת כביסה / מיקרוגל/ אינטרנט / מכונית/ בן זוג שחוזר בלילה... (מחקי את המיותר).
כשאני מספרת על הקושי שאני נתקלת בו: הילד לא יורד לי מהידיים, הוא כל הזמן בוכה, הוא זורק את האוכל על הרצפה, הוא שובר את כל הצעצועים, אין לי עזרה, אני לבד כל היום וכן הלאה, אני בהחלט לא רוצה לשמוע תגובה כזו.
אני חשה זלזול בקושי שלי ובמה שאני מספרת. הרי ברור שלא אתגעגע לזה, ומי שאומר לי את זה, לא מבין על מה אני מדברת.
