"ואת כל זה עשיתי כשהילדים צורחים ובוכים ברקע". סיכמתי את קורות היום שלי באוזני בעלי. כשאני מרגישה גיבורת על שהצליחה לטפל בכל כך הרבה דברים בו זמנית ובמקביל גם לטפל בילדיה הקטנים.
למשמע דבריי הוא זרק לי: "את כל הזמן מקטרת שהילדים צורחים. הגיע הזמן שתפני להדרכת הורים לקבלת ייעוץ"
בום! באותו רגע כל האוויר יצא לי בבת אחת מהגוף. הלב שלי התרסק ואש אחזה בי.
מה אני סיפרתי, ומה הוא שמע???!!!! חשתי פגועה וכעוסה. במקום לראות את גיבורת העל שניצבת לפניו, הוא רואה אשה קנטרנית ואמא לא מוצלחת, שאשמה בכל דבר רע שקורה בעולם הזה.
בצר לי הלכתי לפינה להרגע.
כשהעלבון התחיל לדעוך, מחשבות חדשות הציפו אותי.
אולי יש משהו במה שהוא אומר. באמת לאחרונה הילדים יותר רבים ובוכים מאשר רגועים. כנראה שכל האשמה עלי. מה אני עושה לא טוב? אני לא מספיק איתם, אני עסוקה בדברים אחרים ולא בהם, אמא של המסכנים האלה לא מספיק נוכחת. וכך המשכתי בהלקאה העצמית הזו.
כשגם מחשבות אלה שכחו, נזכרתי בתחושה המקורית שלי. תחושה של גאווה בהתמודדויות הלא פשוטות שלי. כל הדברים שהצלחתי לפתור. וכל זה תוך כדי שאני מטפלת בשני ילדים קטנים. אני לגמרי גיבורת על!
רגע, רגע. מה קרה כאן? איך במשך מספר דקות הפכתי מגיבורת על, לעכברה נזופה וחזרתי להיות גיבורת על?
התחלתי לשחזר איך ואיפה נולדו כל המחשבות האלה. סך הכל הן לא זרות לי.
זה קרה כשהפכתי לאמא.
לפני כן נהגתי לחיות את חיי בדרך שהתאימה לי. היה לי סגנון חיים לא מאד שגרתי. הייתי סופגת המון ביקורת מסביב. על מי ומה שאני. בדרך כלל זה ממש לא השפיע עלי. אנשים היו יכולים לבקר אותי, לומר לי דברים קשים, להתנשא מעלי. זה מעולם לא הטריד אותי. היה יותר חשוב לי להישאר נאמנה לעצמי, מאשר נאמנה לתכתיבים חברתיים. כמעט אף אחד אף פעם לא גרם לי לערער בעצמי. לא הייתי מגישה חשבון לאף אחד.
ואז הפכתי לאמא. וכל הבטחון העצמי שהיה לי נעלם כלא היה. כולם סביבי אמרו לי דברים, ואני הייתי מקשיבה. היו אומרים לי שאני אמא לא מוצלחת, לא מספיק טובה, אני עושה נזק לתינוקת, אני לא יודעת כלום.
ואני... האמנתי להם. ויחד עם כל הקושי של תהליך ההפיכה לאמא וטיפול בלתי פוסק בתינוקת, נאלצתי גם להתמודד עם התחושות האלה, שהיו זרות לי.
עם הזמן חזר אלי הבטחון וההערכה העצמית. הצלחתי לשנות את צורת המחשבה שלי, ולהבין שאני האמא הכי טובה שיכולה להיות לילדיי. רק אני ואני בלבד יודעת כמה שאני מקריבה עבורם. כמה שאני נותנת להם. כמה שכל כולי בשבילם.
הצלחתי להדוף את הקולות השליליים הנשמעים סביבי. אותם קולות שגורמים לי לערער בעצמי ולחשוב שאני לא מספיק טובה.
שלא תטעו. אני רחוקה מלהיות מושלמת. אבל אני שלמה. אני יכולה לשמוע מה אומרים. לפעמים אומרים לי דברים נכונים, ולפעמים לא. לפעמים נותנים לי עצות שאני מוכנה ליישם ולפעמים לא.
והכי חשוב שבעיניי אני גיבורת על.
ואתם הורים יקרים, חשוב שתזכרו. להיות הורה רחוק מלהיות תפקיד קל. יותר מזה, מדובר בתפקיד שכמעט אף פעם לא תקבלו עליו שבחים ועיטורי גבורה. ולכן חשוב שתרימו לעצמכם. תזכרו שמי שאתם, הם ההורים הכי טובים שילדיכם יכלו לקבל. ושאף אחד לא יאמר לכם אחרת.
